בלויים בעת צרה

תשובה:

שלום וברכה לשואלים.

למדנו בגמרא (תענית יא,א): "בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן, באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחים לו ידיהן על ראשו ואומרים: פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת הציבור"

וכן נמצא גם בפרקי אבות (פרק ב’ משנה ד’): "אל תפרוש מן הציבור". והסביר רבי עובדיה מברטנורא שיש להשתתף עם צער הציבור.
וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן תקעד ס״ה): "כל הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמתן, וכל המצטער עמהם זוכה ורואה בנחמתן". והנה הסבירו המשנה ברורה (ס״ק יג) וכן הכף החיים (ס״ק טז) שהכוונה היא שדוקא בדבר שיוכל להועיל לציבור, וכגון בתפילה, בתענית או בממון, אולם אם אין לו שום תועלת לא נאמר דבר זה. ואף על פי כן הסביר בכף החיים (ס״ק יז) שיש לאדם לצער עצמו עם הציבור כשם שמצינו במשה רבינו שציער את עצמו בשעה שעם ישראל לחמו בעמלקים, שנאמר וידי משה כבדים. ולכן ודאי שאין ראוי לבלות וכן לצאת לטיולים בזמן שאחינו נמצאים בלוחמה ורבים נמצאים תחת איום טילים תדיר.